יש בו משהו בתבור שמושך אותי אליו. הוא לא כל כך גבוה – 588 מטר, לא מרשים, אין לו צוקים מאיימים, ובכל זאת הוא שם, בודד לו בשטח, נראה מכל מקום. אולי זאת צורתו המושלמת, מין הר עגול כמו שמציירים בספרי ילדים.

אנחנו נוסעים לתבור, מגיעים לכפר דבורייה ומשם עולים עם האוטו בדרך עקלקלה עד פסגת ההר, שם מחכה לנו כנסיה מפוארת, הם יודעים לבנות הנוצרים האלו, בכניסה מחכים לנו פסלים של פאולוס השישי - האפיפיור שביקר כאן ב 1964 ושל אנטוניו ברלוצי – אדריכל איטלקי נודע שתכנן את הכנסייה.

הכנסייה באה לספר את "מפגש הפסגה" שערך כאן ישו עם משה רבנו ואליהו הנביא. ובתוך הכנסייה יש קאפלה המוקדשת לכל אחד מהאישים הנכבדים. זה המקום הראשון בו התגלה "הטבע האלוהי" של ישו אל מול תלמידיו, מכאן חשיבות המקום. בשבתות אפשר עם קצת מזל לשמוע את הנזירים או קבוצות תיירים שרים את תפילות הבוקר, באקוסטיקה המיוחדת של המנזר זה נשמע מרשים ביותר.

אבל עם כל הכבוד לנצרות, הסיפור שהכי כיף לספר כאן, על פסגת התבור, הוא סיפור שירת דבורה -סיפורם של יעל, סיסרא וברק בן אבינועם, ואיזה סיפור מדהים זה. התבור מופיע בתנ"ך מספר פעמים, אבל אין ספק שזה הסיפור הבולט מבינם.

הימים הם ימי תקופת השופטים, בני ישראל הגיעו ממצרים אבל יש להם קשיים להתיישב בארצנו, הם לא לבד כאן ולא כולם כל כך שמחים לקבל אותם.  (מזכיר משהו לא?) באזור הגליל שולט יבין מלך כנען בעזרת שר צבאו האימתני סיסרא שיש לו צבא מרשים עם החידוש הצבאי האחרון – רכבי ברזל!

צבאו של סיסרא נמצא בחרושת הגויים. הדילמה הראשונה של סיפורנו – איפה היא חרושת הגויים? האם כמו שרוב החוקרים חושבים ליד קרית חרושת היא חלק מטבעון של היום – ממש ליד הבית שלי בשער העמקים? או שאולי כמו שפרופסור אדם זרטל חושב היא בכלל בואדי ערה וסיסרא הוא ראש השבט של אנשי סרדיניה שפלשו לארץ בדומה לפלישתים.

בכל מקרה, את הצד של ה"רעים" יש לנו. ומי בצד של ה"טובים"? קודם כל יש לנו שופטת – דבורה הנביאה – כבר הפתעה, אישה מובילה את בני ישראל! בחברה פטריארכלית ומאד לא פמיניסטית זה ממש לא מובן מאליו והיא אפילו לא הגיבורה הראשית של הסיפור.

דבורה הנביאה קוראת אליה את שר צבאה - ברק בן אבינעם ומורה לו לצאת למלחמה בסיסרא, ברק לא כל כך מתלהב, הוא מתנה את יציאתו לקרב בכך שגם דבורה תצא עמו. דבורה מצדה אומרת, אני אבוא, אבל תדע לך שהתהילה לא תהיה שלך, אישה תיקח אותה, אכן פמיניזם קדום במיטבו.

סיפור הקרב עצמו הוא די פשוט, ברק משך בחוכמה רבה את צבאו של סיסרא לתבור ורכבי הברזל של סיסרא שקעו בנחל הקישון וכך נוטרל היתרון היחסי שהיה לסיסרא.

קצת מפליא הנושא הגיאוגרפי כאן, אין מגיע הקישון לתבור? ואיך הצליח אותו נחל קטן ומזוהם שאני מכיר מאזור מפרץ חיפה, להטביע  את כל צבאו של סיסרא?  מסתבר שהקישון מתחיל את זרימתו מאזור ג'נין, דרך עמק יזרעאל בואך הים התיכון. היום כבר אין זרימה באזור התבור שלא לדבר על יצירת ביצות, כנראה הייתה שנה גשומה.. מאד גשומה..

ועכשיו מגיע שיאו של סיפורנו – סיסרא נמצא במנוסה כשלפתע מבחין ביעל – אשת חבר הקיני, לכאורה בת בריתו כי הרי הוא חבר של שבט הקיני, היא מזמינה אותו אליה לאוהל לכוס מים. בימינו היו קוראים לזה בטח "כוס קפה". אז ככה שניהם מבלים באוהל, למה לא? בחוץ משתוללת המלחמה והם שותים להם בכיף.

אבל אנחנו הרי לא תמימים, ואפילו לפי התנ"ך זה לא נגמר בכוס מים. ע"פ ספר שופטים פרק ד' יעל נותנת לו כוס חלב מרדימה אותו והורגת אותו עם יתד ברקה. ע"פ פירושים שונים מהמשנה והתלמוד ועד ימינו הכניסה יעל את סיסרא למיטתה, העניקה לו מחסדיה וכך הרדימה ולאחר מכן והרגה אותו.

אז מי את יעל? אותה דמות שכה רבות מבנות ישראל קרויות על שמך? האם גיבורה? האם זונה? האם גם וגם?
שירת דבורה המתוארת בשופטים פרק ה' מדגישה את חשיבותה של יעל ומהללת אותה  " תְּבֹרַךְ מִנָּשִׁים יָעֵל אֵשֶׁת חֶבֶר הַקֵּינִי מִנָּשִׁים בָּאֹהֶל תְּבֹרָךְ" (שופטים, ה', 24).

פירוש מקובל אומר שיעל הקריבה את עצמה כדי להציל את עם ישראל. דורות של פרשני תורה ורבנים הביאו אותה בתור דוגמא כשפסקו על נשים שהצילו את עצמן ואת וסביבתן באמצעות הנשיות שלהן.

לכל אורך ההיסטוריה הקודרת של העם היהודי מימי הביניים וגירוש ספרד, דרך אירופה של תקופת השואה ואפילו עד לוחמות מוסד עלומות שם תמיד אפשר היה למצוא נשים שניצלו את מה שהטבע נתן להן כדי לעזור לעם ישראל, ותמיד שמן נקשר ליעל המקראית.

אם נחזור קצת להר התבור עצמו, חוץ מהיסטוריה וסיפורי קרבות הוא מעניק לנו גם אפשרויות טיול מגוונות. הטיול הכי פופולרי הוא שביל הפסגה – כשלושה ק"מ של מסלול מעגלי מקסים, בעיקר בחורף ובאביב. מתאים למשפחות עם ילדים ומהנה מאד.   
למי שמעוניין במסלול אתגרי קצת יותר, אפשר לעלות על התבור כחלק מ"שביל ישראל", לעשות חלק משביל הפסגה ולרדת. אבל אל תתנו למורדות המעוגלים של ההר הזה להטעות אתכם, הטיפוס שווה אבל בכלל לא קל.